קשה להתחמק כיום מהמושג החם (הבאזוורד) בינה מלאכותית.
בדרך שבין מעבדות המחשוב באקדמיה לשיחות החולין בפינות הקפה, ניתן היה לצפות שסוגייה זאת תמצא את דרכה גם לישיבות הדירקטוריון של החברות המובילות בארץ ובעולם. אולם, מחקר חדש ומעניין שערכו Deloitte וה- Society for Corporate Governanceבקרב חברות ציבוריות מעבר לים גילה, כי ב-29 אחוזים מתוכן הדירקטוריון ואף ועדה מוועדותיו לא לקחו אחריות באופן מפורש על תחום הבינה המלאכותית.
לכך מצטרפים לפחות 19 אחוזים נוספים מהחברות בהן לא התקיים עד כה שיח בנושא ברמת הדירקטוריון. ואם לא די בכך, כ-44 אחוזים מתוך החברות הציבוריות שנבחנו ציינו כי עד כה, נושאים הקשורים לבינה מלאכותית כלל לא עלו על סדר היום של הדירקטוריון ובאף ישיבה של ועדה מוועדותיו.
בשל השלכותיו המשמעותיות של תחום הבינה המלאכותית; בשל היותה של ישראל מדינה מובילה בתחום ההיי-טק, העתידה לפרוץ דרך גם בתחום הבינה המלאכותית; ובשל ריבוי הליטיגציה המאפיין את ישראל, יש לצפות כי יותר ויותר דירקטוריונים של חברות בישראל יידרשו לסוגייה זו בעתיד הקרוב.
הידרשות זו מחייבת ניתוח רב מימדי – כך, למשל, תחום הבינה המלאכותית עשוי להוות עבור חלק מהחברות הזדמנות עיסקית, וזאת, בין היתר, בשים לב לאפשרות שהוא פותח לקיצור תהליכים שהצריכו עד כה כוח אדם ומשאבים רבים.
לצד האמור, טכנולוגיה זו עלולה ליצור לחברות אחרות איום תחרותי בנוגע לפעילותן או נחיצותן לקהל לקוחותיהן, בעתיד הקרוב או הרחוק. כך או כך, סוגיות אלה ואופן ההתמודדות עימן ראוי שיעלו על שולחן הדירקטוריון או ועדה מוועדותיו מבעוד מועד, ככל שהן אכן יוצרות איום ממשי על החברה.
השאלה האם עצם הכנסת מרכיבים של בינה מלאכותית לפעילותה של החברה אינה עומדת לבדה. גם במקרים שבהם סבורה חברה כי נכון לה לשלב בפעילותה מרכיבים שכאלה, הדבר עשוי לחייב אותה להידרש למורכבות הטמונה בכך.
טכנולוגיה זו, בפרט, בהתחשב בשלב המוקדם יחסית שבו היא מצויה, חושפת את החברה לסיכונים שונים.
בכלל כך, במקרים מסוימים עשוי להיווצר חשש כי עובדי החברה יסתמכו יתר על המידה על כלי צ’אט חכמים, ללא איזושהי בקרה על הפלט של אותם שירותים.
דוגמה מצוינת לכך נוגעת לעורך-דין מארצות הברית שעלה לאחרונה לכותרות כשהגיש בשם לקוח שלו תביעה המתבססת ומאזכרת פסקי דין מומצאים, שאינם קיימים. לצד האמור, הידרשות לתחום אף מעלה סוגיות נוספות הנוגעות לפרצות אבטחה והחשש מהעברת מידע לצדדים שלישיים.
חרף האמור, הסתבר במחקר הנזכר כי רק 11% מהחברות העידו כי הן מקיימות הכשרת עובדים בתחום הבינה המלאכותית. זאת ועוד, על-פי נתוני המחקר שפורסם רק 13 אחוזים מהחברות הציבוריות שנבחנו, קבעו קוד ארגוני לשימוש בבינה מלאכותית.
בשורה התחתונה – לאחר מהפכת המידע, כשאיומי הסייבר מתדפקים על דלתותיהן של חברות רבות, אין להמעיט מערכו של הדיון במושא, כמו גם מההיערכות וקביעת הנהלים והחינוך הפנים ארגוני לשימוש נכון בכלים המבוססים על בינה מלאכותית. כך, תוכל החברה באופן מיודע, מפוקח ומפוכח ליהנות מפירותיה של הבינה המלאכותית, מבלי לחשוף עצמה לסיכונים הטמונים בטכנולוגיה זו.
מאמר מאת עו”ד נועם זמיר, שותף במחלקת הליטיגציה של משרד ש. הורוביץ ושות’
